גז אוזון לריחות עשן: פתרון יעיל או סכנה לטקסטיל?

לאחר אירועי שריפה, הצפה או חדירת עשן מסיבית, אחת הבעיות המתסכלות והמורכבות ביותר איתן נאלצים להתמודד בעלי עסקים ופרטיים היא ריח העשן והפיח. הריח הזה, שהוא למעשה תערובת של חלקיקים מיקרוסקופיים וכימיקלים רעילים, נוטה להיספג עמוק בתוך בדים, שטיחים, וילונות וריפודים. בשנים האחרונות, חברות ניקוי ושיקום רבות מציעות את השימוש בגז האוזון (Ozone Treatment) כפתרון קסם מהיר, "ירוק" ונטול כימיקלים לנטרול המפגע הריחני. על פניו, ההבטחה מפתה: מפעילים מכונה, סוגרים את החדר, וחוזרים לחלל נקי מריחות.

אולם, המציאות המקצועית מורכבת הרבה יותר, ולעיתים הפתרון המהיר מתגלה כחרב פיפיות. השימוש בגז אוזון בקרבת טקסטיל, במיוחד בגדים ופריטי אופנה עדינים, טומן בחובו סיכונים משמעותיים שאינם ידועים לציבור הרחב. מאמר זה נכתב בעקבות מקרה בוחן אמיתי ומורכב שטופל על ידי, בו נדרשה הכרעה מקצועית לגבי גורלם של אלפי פריטי לבוש יוקרתיים. המטרה היא לשפוך אור על התהליכים הכימיים המתרחשים בעת השימוש באוזון, להסביר מתי הוא יעיל ומתי הוא הרסני, ולספק כלים לקבלת החלטות מושכלות בזמן משבר.

מקרה הבוחן: חנות "הנוצצת" והשריפה בפיצוציה הסמוכה

כדי להבין את הדילמה לעומק, נבחן מקרה שטופל על ידי לאחרונה בחנות בגדים ואופנה בשם "הנוצצת". החנות, המחזיקה מלאי של ביגוד יוקרתי, ממוקמת בסמיכות לעסק מסוג "פיצוציה". אירוע אש שפרץ בפיצוציה גרם להתפשטות עשן כבד וסמיך מאוד, אשר חדר דרך מערכות האוורור והפתחים אל תוך חלל חנות הבגדים. חשוב לציין כי האש עצמה לא חדרה לחנות "הנוצצת", והבגדים לא נפגעו מאש ישירה או ממים של כיבוי, אלא אך ורק מחשיפה ממושכת לעשן ולפיח הנישא באוויר.

כחלק מניסיון השיקום הראשוני, נעשה בחנות שימוש נקודתי ומבוקר בגז האוזון. המטרה הוגדרה כהפחתת הריח הסביבתי בחלל החנות בלבד, ללא חשיפה ישירה ומכוונת של הבגדים לריכוזים גבוהים של הגז. ואכן, התוצאה המיידית הייתה מורגשת: השימוש באוזון סייע משמעותית להפחתת הריח בחלל האוויר. אולם, בבדיקה המקצועית והמעמיקה שביצעתי לאחר מכן למוצרי הטקסטיל עצמם, התגלתה תמונה שונה. נקבע כי פריטי טקסטיל שספגו את העשן והפיח לעומק הסיבים אינם ניתנים לשיקום מלא. הריח אמנם פחת זמנית בחלל, אך המזהמים נותרו כלואים בבד, והנזק לסיב כבר נעשה. מסקנה זו המחישה כי טיפול בריח אינו שקול לשיקום הנזק הפיזי והכימי שנגרם לסחורה.

הכימיה של האוזון: מדוע הוא מסוכן לטקסטיל?

כדי להבין מדוע אוזון עלול להיות הרסני, יש להבין כיצד הוא עובד. אוזון (O₃) הוא מולקולה לא יציבה המורכבת משלושה אטומי חמצן. זהו מחמצן חזק במיוחד, חזק פי אלפי מונים מחמצן רגיל שאנו נושמים. כשהאוזון בא במגע עם חומרים אורגניים (כמו חיידקים, עובש, או מולקולות ריח), הוא משחרר אטום חמצן אחד ש"תוקף" את המולקולה ומפרק אותה בתהליך כימי שנקרא חמצון (Oxidation). בטווח הקצר, התהליך הזה אכן מעלים ריחות רעים כי הוא משנה את המבנה הכימי של מקור הריח.

אך כאן טמונה הבעיה: האוזון הוא "עיוור". הוא אינו יודע להבדיל בין מולקולה של ריח עשן לבין מולקולות המרכיבות את סיבי הבד, הצבענים והגימורים שלו. כאשר חושפים טקסטיל לאוזון בריכוז גבוה או למשך זמן, האוזון תוקף את הסיבים עצמם. הוא פוגע בקשרים הכימיים שמחזיקים את הצבע, מה שמוביל לדהייה; הוא פוגע באלסטיות של חומרים גמישים; והוא מאיץ בצורה דרמטית תהליכי הזדקנות של סיבים טבעיים (כמו כותנה ומשי) וסינתטיים כאחד. התוצאה היא "התבלות שקטה" – הבגד נראה שלם כרגע, אך הוא נחלש משמעותית ועלול להיקרע או להתפורר חודשים ספורים לאחר הטיפול.

הסיכון הגבוה: סוגי בדים ורכיבים רגישים במיוחד

לא כל הבדים מגיבים באותו אופן לאוזון, אך קבוצות מסוימות של מוצרי טקסטיל נמצאות בסיכון גבוה במיוחד לנזק בלתי הפיך. הקבוצה הראשונה והרגישה ביותר היא בדים המכילים חומרים אלסטיים, כגון לייקרה (Lycra), ספנדקס, גומי או אלסטומרים אחרים. חומרים אלו נמצאים כמעט בכל בגד גוף, בגדי ספורט, הלבשה תחתונה וגם במכנסי ג'ינס מודרניים ("סטרצ'"). האוזון גורם לחומרים אלו להתייבש, להיסדק ולאבד את הגמישות שלהם. בגד שאיבד את האלסטיות שלו הוא למעשה מוצר פגום שאינו ראוי לשימוש.

קבוצה נוספת בסיכון היא טקסטיל מצופה, מודפס או מודבק. חומרי ההדבקה והציפויים הפולימריים רגישים מאוד לחמצון. שימוש באוזון עלול לגרום להתקלפות של הדפסים, היפרדות של שכבות בבד (בדים מרובדים) ושינוי מרקם של בדים מצופים (כמו דמוי עור). גם שטיחים ובדי ריפוד עדינים עלולים לסבול משינויי גוון ומרקם שלא ניתן לתקן. במקרה של חנות "הנוצצת", ההבנה כי המלאי כולל פריטים המשלבים חומרים עדינים אלו הייתה קריטית להחלטה כי לא ניתן להסתמך על האוזון כפתרון שיקומי, אלא יש להכיר באובדן הערך של הסחורה.

מגבלות היעילות: ריח מול ניקיון עמוק

חשוב לחדד נקודה קריטית: גז האוזון אינו חומר ניקוי. הוא אינו מסיר פיח, אינו שואב אבק ואינו ממיס כתמים שומניים שנוצרו מהעשן. הפיח שנוצר בשריפה הוא חומר חומצי ושומני שנדבק לסיב. האוזון מטפל רק באוויר שסביב הבד ובשכבה החיצונית ביותר. הוא אינו חודר לעומק שכבות הריפוד של ספה, לתוך המילוי של מעיל חורף, או לעומק האריגה של שטיח עבה בצורה אפקטיבית מספיק כדי לפרק את מקור הריח הכלוא שם. כאשר הפיח נשאר על הבד, הוא ממשיך לפלוט ריח לאורך זמן, גם אם האוזון "העלים" אותו לכמה שעות או ימים.

יתרה מכך, יעילות האוזון יורדת פלאים בנוכחות לחות או רטיבות, מצב נפוץ לאחר כיבוי שריפות במים. הפעלת מחולל אוזון בחלל רטוב עלולה ליצור חומצות חריפות שיפגעו עוד יותר בתכולה ובציוד האלקטרוני. בנוסף, השימוש באוזון מחייב פינוי מוחלט של בני אדם ובעלי חיים מהחלל בשל רעילותו למערכת הנשימה, ודורש ניטור בטיחותי קפדני ואוורור ממושך לאחר הטיפול. כל אלו הופכים אותו לפתרון מורכב לוגיסטית, שלעיתים אינו מצדיק את הסיכון ואת התוצאה החלקית.

ניתוח עלות מול תועלת: טיפול באוזון לאחר נזקי אש

לפני קבלת החלטה על הפעלת מחולל אוזון בחלל המכיל טקסטיל, יש לשקול את המשמעויות הכלכליות והביטוחיות. הטבלה הבאה מסכמת את השיקולים העיקריים.

שאלות ותשובות נפוצות בנושא שיקום ריחות עשן באוזון